מעבדות לחירות

אחד הדברים שהניעו אותי לצאת וללמוד דרך חדשה, ערב ליל הסדר 2005, הייתה התחושה שזוהי לא רק זכותי אלא חובתי הבריאה. הרגשתי שאם אני מעוניין להמשיך לחיות, אזי הגיעה השעה לצאת מעבדות לחירות ולהתחיל לעשות את מה שאני אוהב. החלטתי שאני לא אדקלם לבנותיי בליל הסדר, שמשהו עשה את זה קודם, אלא שאעשה מעשה ואהיה האדם הזה.

מאז ועד היום דעתי רק התגבשה יותר. בכל יום שעובר אני מרגיש שקבלנו מתנה! אפשרות מענגת ובריאה, לעשות בחיים את מה שאנחנו אוהבים. למרות זאת, חלקנו (כלומר, חלקים בנו) בוחרים לפעול דרך אמונות והתניות שרכשנו בעבר, להתנהל מתוך הכרח וחובה, ולשעבד עצמנו למציאות מוכתבת מראש, גם אם היא בבירור כבר אינה מתאימה.

 

נכון, לבחור מחדש ולשנות את הקיים, זה מפחיד, הזוי ולפעמים גם מסוכן. זה אומר לוותר על חלקים בעצמיות שלי, במי שהפכתי, טיפחתי ובגרתי להיות… ועם זאת יש דרך אחרת. דרך בה אין צורך לוותר על הכל מראש ולהמית חלקות בריאות, אלא להתבונן בקיים ולבחור מתוך התנסות חוויתית ושלווה פנימית.

בסופ"ש הקרוב יש אפשרות כזו. במשפט אחד: זהו בית ספר לחופש! הזדמנות לדייק דרך האהבה את הקיים, באמצעות תהליך שרובו ככולו מרגש בטירוף ועוקף מיינד. *בתמונה: מדיטציית המוות והלידה, בסדנת "התהוות – שפע והגשמה"

אהבתם? העבירו את זה הלאה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp