דייט עם עצמי

בין פורים למיצרים – בין התבודדות לבידודים

בסופ"ש שעבר, ערב חג פורים, בקרתי בכותל. אחד הדברים שבקשתי לעצמי, לכולם ולעולם, הוא ללכת את הדרך המאתגרת כעת כמשפחה אחת גדולה וקצת יותר באמון וקצת יותר באהבה.

מעבר לרוח השטות והחגיגה, ב 15 השנים האחרונות פורים עבורי הוא פרק של הכנה ליציאה מהמקומות הצרים אליהם נכנסתי במהלך התקופה האחרונה.

בכל שנה ובאופן מדויק, טרם חג הפסח והיציאה מהמיצרים, מביא פורים הזמנה ברורה לפגוש וליצור בהירות בנוגע למסיכה. זו שאולי שירתה אותי נאמנה בתקופה האחרונה, אך כרגע מהווה שריון מיותר ומעמסה.

"דע מאין באת ולאן אתה הולך", מספרים לנו התנאים במסכת אבות. אחת מכוונותיהם היא שאלמד את מסגרת הסיפור ע"מ שאעשה את הצעד הנוכחי באינטימיות, אותנטיות ואמפתיה – עם עצמי, עם המסע, עם האלוהות, עם הבריאה.

רגע לפני שאני יוצא את המצרים הפנימית שלי, עלי להפנים כי זה שיוצא איננו זה שנכנס! וזהו אחד הדברים המהותיים שלמדתי לפני 15 שנים.

מסגרת הסיפור שלי היא על-זמנית, היא נצחית ולכן משקפת לי בדיוק רב את הכאן ועכשיו. מזכירה שיש לי את הרגע הזה, רק את הרגע הזה ואת כל הרגע הזה כדי לבחור ולעלות לטיסה בכיוון אחד – פנימה.

כשהסכמתי להיכנס פנימה בשנת 2005, התבהר לי למה אני לא אוהב את מציאות החיים שלי. הרי מעולם לא באמת פגשתי את זה שאוהב יותר או פחות, את זה שנמצא בספקות, או את זה שנפגע בחיים ואולי מפחד לחיות.

הם… פשוט נמצאים שם, מנהלים את העניינים בהתאם לתבניות שנועדו לשמור עלי שלא אפגע מ "לחיות", אך בד בבד ועם כל האהבה והדאגה שלהם… הם מאוד מגבילים אותי פשוט להיות.

לפני 15 שנים כשהסכמתי לעלות על הטיסה הזו בפעם הראשונה מתוך בחירה מודעת, אפשרתי לחיים שלי להשתנות. כל חווית המציאות, כל הרגשה, כל מחשבה וכל נשימה, החלו להיצבע בגוונים ברורים יותר. את ההוויה אפיינה תחושה של בית בכל מקום בו אני נמצא ואת הדרך הרגשתי שאני צועד עם קצת יותר אמון וקצת יותר אהבה.

 
.

את הרגע הזה כיניתי "דייט עם עצמי", כינוי שלימים הפך אמירה נרדפת ל "מדיטציה", בסדנאות דרך האהבה. בתקופה אחרת בחיי, כבר הסכמתי לכנות את המסע הזה בשמו המדויק יותר לדעתי, "התבודדות". כך או אחרת מספרת הדרך פנימה שכדי להיוולד מחדש ולבריאות, עלינו להסכים קצת למות וכך הופך הדייט עם עצמי או ההתבודדות, מתנה לחיים.

אז בלי הקדמות מיותרות: וולקאם פנימה לכל המתבודדים והמתבודדות! בין אם בחרו בשבילכם או שבחרתם בעצמכם, כנראה שהגיע הרגע שלכם ואותי זה מרגש אש! התנאים בשלו ועכשיו הוא הזמן להיכנס פנימה ולקבל את מתנת החיים.

היציאה ממצרים מתאפשרת רק כאשר אנו מסכימים להיכנס פנימה, להתמסר ולפגוש את המקומות הצרים בעצמינו. אז רגע לפני שנחגוג את הפסח, תנו לעצכם את המרחב והזמן האינסופיים, או לכל הפחות 14 ימים… לשאול ממה באמת החיים שלכם עשויים ומה עליכם לעשות ע"מ לחיות אותם כפי שאתם באמת רוצים?!

 

איך עושים את זה?

1. גשי לעצמך דרך שלושת ה- "אלפים": אינטימיות, אותנטיות ואמפתיה. רק מכאן תכלי לבחור בהמשך הדרך "מה שבריא לי נשאר, ומה שלא בריא משוחרר" – זוהי דרך הבריאה לריפוי והגשמה.

2. עצמי עיניים והיכנסי פנימה. הקשיבי לשקט, הקשיבי לרעש, הקשיבי לקול הנפש, הקשיבי לכל הנפש. הקשיבי לספק המתעורר אם להמשיך ומה הטעם ולמה דווקא אני ואיך קרה שאלה החיים שלי?..

3. עשי לו מקום לספק, הוא חבר. הקשיבי גם לפחדים המתעוררים. הקשיבי לאימת הקורונה, לדאגה למשפחה, לחשש למחסור או לאיבוד הפרנסה ועשי לכווולם מקום לידך. הם בסך הכל רוצים חיבוק וזה מותר, רצוי ובריא… אחחח כמה שזה בריא…

4. התמסרי לכל מה שבא, התמסרי לחוויה, התמסרי להוויה, התמסרי להרגשה, התמסרי לעצמך, חבקי את מה שיש, חבקי את עצמך, אל תשמרי מרחק, אל תשמרי נגיעה, חבקי את הילדה הקטנה שכל כך מבקשת אותך. שכל כך מבקשת אהבה.

5. שלום בבידוד ושלום בשבת לכווולם 💗

אביב שטרית, דרך האהבה

אהבתם? העבירו את זה הלאה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp