אביב האם אתה מאושר

אביב, האם אתה מאושר? נשאלתי בסופ"ש.

אז נכנסתי החוצה, יצאתי פנימה וסיימתי תרגול מדיטציה שטוף דמעות. למחרת, עם הדלקת הנר הראשון, כתבתי לי את המדריך הפשוט והקצר למתאורר המאושר. הבוקר החלטתי לתבלן מעט ולשתף כאן – וכך קורה דבר…

נושא ה "אושר" עשיר בקלישאות ונתפס בעיני כשטחי וחבוט. מעל לכול, נראה כי ה "אושר" הוא מושג שאינו ניתן להגדרה אובייקטיבית. חיטוט קצר בגוגל, יחשוף גם בפניכם המווון תמונות סמיילי, ילדים מרוצים ואנשים קופצים.

המסקנה המתבקשת למחפש המצוי, היא שכדי להיות מאושר, עליו לשים בצד את הדאגות והעבודה, לעזוב את החיים המוכרים, לטפס על הר גבוה ולקפוץ כמה שיותר גבוה. השאלה שהתרחבה בי לנוכח המראות הללו, הייתה מדוע אין ולו תמונה אחת של אדם השקוע בעבודתו, או זוג משוחח בסלון ביתו וכיצד בדיוק משפר הויתור על כח הכבידה את הסיכויים שלי להיות מאושר? בודהיזם טבול בקבלה וברוח החג ננסה לענות על השאלה 🙂

 

.

לגאולת הנפש ממצב של סבל ומתן אישור מוחלט למציאות חיינו (להלן ה "אושר"), עלינו לכבות את שלהבת הנר. כן, כן קראתם נכון – זהו בדיוק הפירוש המילולי של המילה הסנסקריט "נירוונה". אל דאגה, עדיין בריא להדליק את נרות החנוכה, משום שהכוונה היא דווקא להבחין באור הקיים ברגע הזה, באמצעות כיבוי ההשתוקקות. כלומר השתקה מלאה של העצמי, המעוניין להשיג דברים ולהגיע להישגים.

בעוד שבדרך המערבית יגיע האדם למחוז האושר באמצעות הישג כלשהו, מזמינה אותנו חכמת התורות המסורתיות, לתרגל מתן אישור למציאות ברגע הנוכחי. בתרגול זה אין יעד כלשהו שאליו עלינו להגיע וכאשר אין יעד, אין מכשולים בדרך ליעד. כאשר אין מכשולים, אין פחדים שנכשל ממשהו או במשהו. כאשר אין פחדים, אין תעתוע או אשליה וכאשר דעתנו צלולה – אנו בהווית אושר. נשמע פשוט, לא?!

איך משתיקים את העצמי והאם זה לא קצת אכזרי? בנוגע לשאלה השנייה, אשיב כי להתרגל למציאות של סבל – זו אכזריות לדעתי (עם זין דגושה). בנוגע לשאלה הראשונה… מפסיקים ללכת אחר הרצוי ומסכימים להתמסר למצוי. ניתן לתרגל זאת על ידי מדיטציה. מדיטציה היא התבוננות פנימית של האדם על עצמו. כאשר אנו עדים לקיום שלנו, אנו למעשה עדים לקיום של היקום כולו, וכך מתאחדים עם המציאות הקיימת ברגע הזה.

מה עושים תכל'ס? אז ככה… במקום מאמץ יש הרפיה. במקום לחץ יש שחרור. במקום אטימת החושים יש תשומת לב לכל החושים. במקום הסתגרות והתכנסות יש פתיחות ויציאה אל העולם. במקום ריכוז והתמקדות ספציפית, יש הבחנה ומודעות שלווה. במקום ריחוק יש קרבה. במקום פחד יש אהבה. במקום סבל יש אושר.

אהבתם? העבירו את זה הלאה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp